האיום הגדול על מדינת ישראל

הפוליטיקה שלה

א ין עוד ארץ בעולם אשר זקוקה כל כך למנהיגות חכמה ושלטון אמין כמו מדינת ישראל. כארץ קטנה, צפופת אוכלוסין עם אחוז גבוה של עולים חדשים, יש לה מעט משאבים טבעיים ואויבים רבים. ברור שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה טעויות מהותיות באף תחום חיוני − בחינוך, כלכלה, תשתיות, איכות הסביבה וכמובן בבטחון. אמנם ברוב התחומים האלה קיימים לא מעט מחדלים והזנחה.

מנהיגי ישראל משקיעים זמן רב מדי במשחקים פוליטיים במקום ממשל אמיתי ויעיל. מצב זה משבש ומחליש את חוסן העם ומסכן את את קיום המדינה. כנראה שמצב זה ימשיך כפי שנמשך במשך יותר מדור, אם לא יהיו שינויים דרסטיים ב:

• שיטת הבחירות
• מבנה וסדרי השלטון
• נורמות וגישות בפוליטיקה ובחברה.

אמנם חשוב לציין שבקרב הפוליטיקאים, אנשים רבים מצוינים, הגונים ונבונים, עם כוונות כנות לתרום למען החברה ולמדינה. אבל השפעתם על פי רוב היא מינימלית בגלל הדרך שבה מנוהלת ומורכבת המערכת הפוליטית. מלכתחילה שיטת הבחירות היחסיות/פרופורציונליות שלנו, לא מאפשרת שלטון תקין. יחד עם הגישה הכללית של אנוכיות וציניות, שיטת הבחירות שלנו מתגמלת חנופה אופורטוניסטית ותחמנות במקום ביקורת-עצמית כנה ועצמאית. לעיתים מדי, תככים ונטישת עקרונות מובילה לקידום קריירות פוליטיות, בו בזמן שדאגה מעמיקה ומוצדקת לעתיד העם נענית בהתעלמות מוחלטת על ידי בוסים מפלגתיים.

שיטת הבחירות שלנו פוטרת את חברי הכנסת מאחריות אישית כלפי הבוחרים. השיטה מרכזת כוח בידיהם של הבוסים המפלגתיים, לכן הם דואגים לספק את רצונם, שלא תמיד זהים לצרכים של החברה והמדינה. המבנה וסדרי השלטון גורמים גם לתהליכי החלטות איטיות אשר לעתים מבוססת על שיקולים מפלגתיים ואישיים ולא בהכרח לפי מה שבאמת טוב לחברה ולמדינה.

אלו חלק מהמגרעות אשר גרמו לאי-יכולת של ממשלות ישראל בשנים האחרונות, לתפקד כראוי ולהגיע להחלטות נבונות. כדי שמדינת ישראל תוכל להתקיים כעם מאושר יותר, ושגשוג כלכלי לכל אזרחיה, וגם תוכל להתמודד עם האיומים השטניים לעצם קיומה, יש צורך דחוף לשינוי מהותי בכל המערכת השלטוני. אמנם, במשך למעלה מחמישים שנה מדברים על הצורך לשנויים − גם בכנסת. אמנם, ברור שחלק גדול מהפוליטיקאים לא מעוניינים בשינוי, כי הם חוששים כיצד זה ישפיע על מעמדם.

אלו שנויים יש לערוך כדי לקבל שלטון תקין וחכם?

• ראשית כל יש צורך לשיטת בחירות אשר תוביל למנוי של האנשים המוכשרים, המסורים והאמינים ביותר לתפקידים השונים בשלטון.
• השיטה צריכה לאפשר ייצוג הולם עד כמה שאפשר, של הרצון הכללי של ציבור הבוחרים.
• השיטה צריכה לאפשר הרכבת ממשלה ממפלגה אחת דומיננטית, ואם זה אכן לא אפשרי, אזי קואליציה מצומצמת עד כמה שאפשר, שתהיה בנויה ממפלגות עם השקפות ומטרות דומות.
• השיטה צריכה לדרוש אחריות אישית והגינות מהנבחרים. השיטה הקיימת יוצרת בדיוק את ההיפך מכל הדרישות הללו.
• הממשלה לא צריכה להיות מרופדת במשרדים מיותרים שמתחרים זה בזה. רוב המשרדים צריכים להיות מונהגים על ידי שרים שהם בעלי מקצוע ולא פוליטיקאים אופורטוניסטים.
• מבנה פרלמנטרי המאפשר קבלת החלטות שמבוססות אך ורק לפי צריכים חברתיים ולאומיים, ולא לפי אינטרסים מפלגתיים או אישיים. יש להימנע מסחבת מיותרת ולדאוג ליישום ההחלטות באופן מלא. צריכה להיות הפרדה ברורה בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת ושלטון המשפט, כדי להבטיח את הבלמים והאיזונים אשר נחוצים כדי למנוע שימוש לרע של כח וסמכות (אשר קיימים בשלטון נשיאותי עם שני בתי נבחרים). מבנה זה יכול להקטין בהרבה את הסיכוי להחלטות גרועות ושרירותיות של הנהגה אוטוקרטית. בשיטה הקיימת החלטות מתקבלות לעיתים לפי שיקולים אישיים או פוליטיים ולא בהכרח לפי מה שבאמת טוב לחברה ולמדינה.
• השיטה צריכה להעניק יציבות לממשלות כדי שיכלו לכהן קדנציות שלמות ולא ליפול בגלל בעיות קואליציוניות.
• חייב להיות גוף בממשלה אשר עוסק בתכנון לטווח ארוך, ואשר יוכל לגרום ליישום מסקנותיו.
• כל הסוגיות הללו תלויות ברמת ההגינות והאינטגריטי של הפוליטיקאים. רמת האינטגריטי של הפוליטיקאים משקפת את רמת האינטגריטי של כלל הציבור.

האם הפגנות יכולות לשנות דברים?

אנשים רבים טוענים שהפגנות לא ישנו כלום − בוודאי לא בישראל. וזה אכן נכון אם הן נערכות ללא תכנון מתאים, בתדירות נמוכה ולאורך זמן קצוץ, או לא מספיק המוניות. אמנם מאידך, כאשר הן כן נערכות כמו שצריך, אין דרך מועילה יותר להטיל לחץ על המערכת הפוליטית. בהיסטוריה של מדינת ישראל יש מספיק דוגמאות, כמו התפטרות הממשלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים; הפסקת ההיסוס לחתום על הסכם שלום עם מצרים; הנסיגה מלבנון; שנוי בחירות ראש הממשלה עקב ה"תרגיל המסריח." חלק מהתוצאות הן לא לנחת כולם. אבל העניין הוא שהפגנות כן יכולות להכריע.

לכן, אנחנו פונים לכל מי שאכפת לו מהארץ, שיצטרף למאמץ לדרוש שינוי בשיטת הבחירות − כהתחלה להשגת שלטון ראוי. כל שינוי חלקי אשר יציע הממסד לא יעצור את ההפגנות שלנו. אנחנו נחושים לא להתפשר בדרישותנו עד שמדינת ישראל תזכה בסדר לגמרי חדש של שלטון. כל ההפגנות − קטנות וגדולות − יערכו במסגרת החוק. ההפגנות אמורות להביע קריאה חד-משמעית לסוף הציניות, זלזול, מחדלים ושחיתות אשר מסמלים את הפוליטיקה והשלטון הישראלי במשך תקופה ארוכה מדי − דבר אשר מסכן את קיום הארץ הזאת.

?מי יחליט על איזה שיטה בדיוק

זאת שאלה מכרעת. הרי בדרך כלל הפוליטיקאים הם אלה שמחליטים על עניינים הקשורים לסדרי ממשל − כולל דרכי בחירה של נציגים ומנויים אחרים. בעצם, מזמן הפוליטיקאים היו חייבים לסדר את הנושאים האלה. למעשה נושא שינוי שיטת הבחירות אכן נדון מפעם לפעם במסגרות פרלמנטריות שונות במשך יובל שנה. אבל חלק גדול מהפוליטיקאים חוששים ששינוי שיטת הבחירות עלול לשבש את הקריירות הפוליטיות שלהם והמפלגות הקטנות חוששות מאובדן כוחם והשפעתם. לכן שום דבר ממשי לא יצא מהדיונים. העובדה היא שהפוליטיקאים כשלו באופן נחרץ בנושא חשוב כל כך. בגללם השיטה שהוכיחה מעל כל ספק שהיא לא ראויה, ממשיכה והתוצאות הן התדרדרות מתמדת בתחומים רבים במדינה. השיטה חייבת להשתנות אבל ברור שמערכת הפוליטית היא לא ראויה לזכות במקום מרכזי − אם בכלל − בדיונים על שינוי שיטת הבחירות.

אז מי כן צריך להשתתף בדיונים ולהחליט?

הציבור! הרי בארץ יש מומחים רבים בתחומים רלוונטיים. יש מרצים במדע המדינה, היסטוריונים, פרשנים פוליטיים וגם אנשים שפעם עסקו בפוליטיקה, אשר יוכלו להציע רעיונות ודוגמאות מתאימות לשיטות בחירות. עשרות ארצות מונהגות לפי שיטות אשר פועלות באופן מסודר ויעיל, ואשר יוכלו להצביע על דרך מתאימה למדינתנו. היום פועלות מספר קבוצות בכיוון הזה. "שלנו" שקמה ביוזמת מכאל יפה ומנתחת היטב את הצרכים הפוליטיים של המדינה; "התנועה להעצמת האזרח" שאספה 5000 חתימות למען שנוי שיטת הבחירות. נוסף לקבוצות אלו, הוקמה בשנת 2005 קבוצה מרשימה ביותר: "המרכז להעצמת האזרח," ביוזמת הנשיא דאז. הקבוצה פעלה כפורום של 70 אקדמאים דגולים מתחומים שונים, בהנהגת פרופ' מנחם מגידור. היא קבעה לעצמה מטרה של השגת הנחיות מעשיות לשיטת בחירות שתהיה מתאימה למדינת ישראל, תוך פרק זמן של שנה, והיא הצליחה. הוגשו המסקנות, והופיעו בפרסומים שונים. היו מספר רעיונות בתקשורת והוקם אתר באינטרנט ... ובזה תמה בינתיים את הפרשה הזאת. שום דבר לא יושם מכל העבודה העניפה הזאת. וזה דבר מאכזב ומביש כאשר לוקחים בחשבון את החשיבות ודחיפות של הנושא, יחד עם ההרכב האנושי המכובד של הפורום והגושפנקה שנתן נשיא המדינה.

אבל חייבים להתחיל מאיזושהי נקודה. אפשרות אחת היא להקים פורום של אישים אמינים שינהלו דיון מקיף במטרה להכין הצעה או הצעות מוצקות שיעברו משאל עם. אבל אפשר לטעון שכבר היה פורום כזה − פורום מכובד ביותר − "המרכז להעצמת האזרח," אבל היא הייתה קשורה מדי לעולם הפוליטי והממסדי. חייבים להקים פורום נטול קשר פוליטי ממסדי או מסחרי בדרגות מנהלתיות או משפיעות כלשהן.

המעגלים של מרכזי הכוח מתחילים הרחק מכותלי הכנסת, בקרב מספר מצומצם של משפחות בעלי הון ענקי, אשר משפיעות על מדיניות הממשלה ותהליכים לאומיים, על ידי תרומות למוסדות שונים. במקרים רבים זו תופעה חיובית. אבל על מנת לוודא שלא תהיה שום השפעה מגורמים אינטרסנטיים חוץ-פרלמנטריים כלשהם, הפורום שידון על שיטות בחירות וסדרי שלטון חייב להיות בלתי תלוי לחלוטין משיקולים של תמיכה תקציבי − וכל מוסד אקדמי או ציבורי קיים בגלל נדיבותם של מוקדי מימון. אמנם, זה לא אומר שלא צריכים להתייעץ עם פעילים פוליטיים או אישים בצמרת העולם האקדמי או המסחרי. תרומתם בהחלט יכולה להיות חיוני, אבל רק כיועצים.

הפורום חייב להצליח

חשוב לזכור שבמשך השנים הוקמו ועדות רבות עם ממומחים בתחומים שונים, רובם גם ראשי מוסדות למיניהם. דנו בעשרות ובמאות עניינים בעלי חשיבות לאומית. על פי רוב הועדות האלה נפגשים במשך תקופות ארוכות, מגישות מסקנות לשרי ממשלה אשר הזמינו אותם. לעיתים שרי הממשלה האלה מתחלפים ופרי עבודת הועדות הולכת לטמיון. . אמנם, במקרים כאשר הצעות אלה סוף סוף כן מגיעות לבדיקה בכנסת, הן עוברות מספר דיונים לפני שמוכנסים בסל המחזור הממשלתי. לפעמים, חצי דור לאחר מכן הנושאים עולים שוב − ושוב מרכיבים ועדה ציבורית אשר עוברת את התהליך שעברו לפני-כן, ובדרך כלל לא יוצא שום דבר מעשי מהעבודה המפרכת.

אבל הנושא של שינוי שיטת בחירות הוא חשוב מדי כדי שלא יגיעו להכרעה מעשית ושלא יישמו אותו. אסור לנו לאפשר המשך של המצב הקיים מפני התלות שמתדיינים רוכשים לבעלי ממון, ואשר מוביל לאי-יכולת לפעול מתוך שיקולים טהורים ואובייקטים.

הפורום יכול להיות מורכב משתיים עשרה חברים, בעלי ידע, מסירות ומרץ, עם אופי שיאפשר שיתוף פעולה נינוח וענייני עם אנשים אחרים. הקמת פורום זה היא חשובה לא פחות מההפגנות עצמן. יש ליצור קשר עם אנשים רבים כדי למצוא את האנשים המתאימים ביותר. כאשר יוקם, יש להבהיר את הצורך למתן הצעות מוצקות תוך 72 ימים. סביר להניח שיוכלו להציע יותר מהצעה אחת. ההצעות יוכרזו באופן פומבי ואמורים לעבור דיון ציבורי אשר יוביל למשאל עם, אשר יערך על ידי גוף ממלכתי כמו הסוכנות היהודית או תנועה או אוסף של תנועות שפעילות במאמץ להשיג ממשל תקין − כמו התנועה לאיכות השלטון. הכנסת לא יכולה להיות שותפה בדיונים בגלל ההיסטוריה הרוויה במקרים חוזרים ונשנים של התנהלות צינית, מזלזלת, אנוכית ובלתי-הוגנת של חברי כנסת בודדים, סיעות ומפלגות שלמות וכמו כן, הבית כולו − וככה היה במשך כל קיום המדינה. גורמי הממסד יכולים להיות מעורבים, אך ורק במסגרת של יעוץ.

אבל מי ימנה את הפורום?

הפורום יוקם עקב מינוי החברים. אמנם, מי האנשים אשר יבצעו את המינוי הזה? ומי ימנה אותם?

קודם, כדאי לנו להבהיר מה הן הציפיות מהגוף הזה ואת אופיו. נקרא לו " ועדת מנוי הפורום. " שוב, עדיף לא לכלול פוליטיקאים או ראשי מוסדות ציבור, דת, אקדמיה או תאגידי מסחר, בגין אותה הסיבה כמו מינוי חברי הפורום.

הועדה לא צריכה להיות מסורבלת − שבע או שמונה חברים יספיק. הם צריכים להיות אנשים שיוכלו להקדיש מזמנם באופן חופשי. גמלאים יוכלו להתאים. הם צריכים להיות אנשים עם עבר של עשייה, מתוך הגינות בלתי-מתפשרת. מדובר באנשים שעבדו בתחומים מגוונים הקשורים לחיים היום-יומיים של החברה − במקצועות שונים כמו בנייה, חקלאות, מכונאות, הוראה, משפטים, עסקים, עיתונאות וכו'. הועד יסקור במקורות שונים כדי למצוא את האנשים המתאימים ביותר להרכיב את הפורום. הועד יתחייב להשלים את המשימה הזאת תוך שש עשרה שבועות.

כיצד נמצא את האנשים שירכיבו את הועד? קודם על ידי המגעים האשיים שלנו. שנית על ידי מודעות בעיתונים שקוראות למעומדים.

אבל מי ימנה את הועד שימנה את הפורום?

התהליך חייב להתחיל מאיזושהי נקודה ועל ידי איזשהם אנשים. אחרת הוא לא יתחיל בכלל. מקודם ציינתי שבמשך שנים פועלים מספר גופים בנושא של שינוי שיטת הבחירות. אפשר למנות מתוך הגופים האלה, גרעין שיתחיל וינחה את התהליך. הרי הם האנשים אשר מלכתחילה יזמו את שינוי שיטת הבחירות. האירגונים השונים ישבו ביחד וידונו על מסגרות וסדרי עבודה וקבלת החלטות.

מלכתחילה יש לקבוע כללי עבודה אשר יושמו בכל שלב של התהליך. (בעצם אלה כללים המתאימים לכל פעילות משותפת ובכל מסגרת). הכללים כוללים:

• חיפוש לעובדות ואמיתות מתוך אובייקטיביות
• התנהלות הדיונים וכל פעילות אחרת המבוססת על דרך ארץ ואחווה גישות שטלתניות ובוטות הן פסולות לגמרי.
• אנשים רגישים מדי שנעלבים בקלות לא יוכלו להיות חלק מהועד או הפורום.
• כל החלטה בקשר לנוהלים ועשייה יושם. המילה צריכה להיות מילה.

מהרגע שיוקם הפורום הוא יתחייב להגיש הצעה או הצעות קונרטיות על שיטות בחירות תוך 72 יום. הצעות אלו יוכרזו באופן פומבי ונעודד דיון ציבורי דרך כל אמצעי התקשורת, ויגיעו למשאל עם אשר יאורגן על ידי גוף ממלכתי (לא ממשלתי) כמו הסוכנות היהודית , או גוף או חזית של גופים כמו התנועה לאיכות השלטון.

בסופו של דבר הכנסת כן תכריע

רק בסוף התהליך שיכלול הקמת הפורום, דיונים, הצעות ומשאל עם לגבי שיטת בחירות המתאימה ביותר, רק אז תוזמן הכנסת להיות מעורבת. תמסר לה הצעה של שיטת בחירות אשר החברה הישראלית מבקשת, ומצפה מנבחרי העם שיצביעו באופן חיובי. הכנסת תתבקש לעבור את הכל התהליך החוקתי כדי שהשיטה החדשה תירשם כחוק ותיושם. במקרה שהכנסת תראה לנכון לא להעביר שום חוק לשיטת בחירות ישירות-אזוריות, הציבור יצטרך להמשיך את המאבק ואפילו לצאת לשביתה כללית עד שהעניין יוכרע. שינוי שיטת הבחירות הוא כל כך קריטי שיש להשתמש בכל דרך חוקית ולא להפסיק עד שתושג הכרעה − ולפעול בדחיפות בכל שלב.

הצורך למעורבות אישית

אנחנו חייבים ליצור מגמה שבה יותר ויותר אנשים ישתתפו בהפגנות מחאה כפעילות נורמטיבית. יידרש מאמץ שיתמשך חודשים רבים ואפילו שנים.

עלינו להתמודד עם גישות כלליות של שליליות, אדישות ותבוסתניות אשר התחזקו בקרב החברה הישראלית במהלך העשור האחרון. יש צורך לשנות את סדר העדיפויות שלנו. אנחנו צריכים להיות מוכנים להקדיש כמה שאפשר יותר זמן לפעילות כלשהי שקשורה להפגנות. יש דברים רבים שאנחנו יכולים לעשות מעבר לעמידה בצומת ואחיזה בפלקט. אנשים שקשה להם לעמוד בהפגנה למשך שעה או שעתיים, יכולים לעזור בעשיית פלקטים, או להתקשר לבני משפחה ולחברים כדי להציע להם להצטרף להפגנות. אפשר לעזור באירגון ההפגנות או להסיע משתתפים אחרים לנקודות מפגש. כל מרכז בארץ יצטרך פעילים שיעסקו בעניינים האלה. יש גם צורך לשיתוף פעולה עם קבוצות אחרות אשר פועלות באותו הכיוון.

יש כבר אנשים שמפגינים

אנחנו עדיין בשלב ההתחלתי של המאבק שלנו. לקראת סוף החופש הגדול של השנה התחלנו להפגין באחד המוקדים המרכזיים בירושלים − כיכר פריז ליד טרה סנטה. בין שש עד עשרה אנשים יצאו כל פעם, נפנפנו שלטים שקראו לשינוי שיטת הבחירות וחילקנו חומר הסברה לעוברי אורח. מאות ואולי אלפי אנשים ראו אותנו בכל פעם שהפגנו. לרבים הרעיון הוא חדש לגמרי. חלק גדול מהאנשים שאיתם שוחחנו, שמעו על ייצוג ישיר-אזורי אבל לא ממש ידעו על מה מדובר. ניתנה לנו הזדמנות להסביר.

אנשים רבים מכל רחבי הארץ יצרו קשר איתנו להביע את נכונותם להצטרף למאמצנו. אנחנו מייצגים כל רובדי העם − סטודנטים, בעלי מקצוע, בעלי עסק, פנסיונרים, דתיים, חילוניים. יש תומכי "מרץ" ואחרים שגרים ביהודה ושומרון. ענייני גבולות סופיים ותהליכי שלום הם חשובים לכולם, אבל הם לא יוצרים שום חיץ בין החברים שלנו אשר פועלים למען שיטת הבחירות.

  לעמוד קודם